מבחן סוג דמות עלילתי ל"בסמטאות אפילות"

 

ערב יורד על העיר התחתית של לוס אנג'לס. המדרכות עדיין מקרינות את החום שספגו במהלך היום ומשב רוח חמימה נושא עמו את כל ריחות העיר. מנורות רחוב צהובות מזמזמות מעל ראשך. מכוניות נעות בעצלות במורד השדרה הרחבה, מוזיקה של בס פועם צועקת מתוך חלונותיהן הפתוחים. אתה הולך על המדרכה. אחרים הולכים משני צדי הרחוב: אנשים צעירים בלבוש צעקני בדרכם למועדוני הלילה, חסרי בית עלובים נעים מפח אשפה אחד למשנהו בחיפוש אחר דברים למחזר, פועלים מותשים ועוזרות  בית, רובם מהגרים לטיניים, בדרכם בחזרה לדירותיהם הזעירות אחרי יום ארוך של עבודה קשה.

אתה הולך, נמרץ, מודע לסוליות נעליך המפליקות כנגד המדרכה הסדוקה. על אף שאתה מנסה להסתיר את זה, בתוך תוכך אתה רועד בהתרגשות. אחרי יום ארוך, משעמם וטרחני של העמדת פנים שאתה סתם עוד שכיר, בעל או בן רגיל לחלוטין, סוף סוף ברחת אל האנונימיות של הרחוב. אף אחד כאן לא מכיר אותך, לאף אחד לא אכפת לאן אתה הולך, וזה בדיוק איך שאתה אוהב את הדברים. אתה לא רוצה לענות לשאלות. הדברים שאתה עושה בלילה מסוכנים מדי, מרגשים מדי, מוזרים מדי. אף פעם לא תוכל לספר לאנשים שבחיים שלך עליהם.

 

במעלה הרחוב, משמאלך, נמצא בניין קטנטן ורעוע ששימש פעם חנות מכולת. עכשיו על השלט כתוב "מרכז קהילתי". עוד שלט, כתוב ביד, מודבק על הצד הפנימי של דלת הזכוכית, מכריז "קבוצת תמיכה לניצולי תאונות, פגישה הלילה בעשר".  לו נכנסת פנימה, אולי היית מצטרף לחבורה של גברים ונשים בעלי פנים טרודות וכתפיים מגובנות, יושבים בכיסאות מתקפלים, שותים קפה מכוסות פלסטיק, ומדברים על הסיוטים שלהם והבעיות בבית והאשמה. אולי אחרי הפגישה היית יוצא החוצה עם כמה מהם לעשן קצת, והם היו מדברים בלחישות מהירות על חתכים שריפאו את עצמם באופן מסתורי, ועל התחושה שהם חזקים ובריאים יותר משאי פעם היו. ואולי הם היו שולחים מבטים חטופים מעבר לכתפיהם, עוקבים אחרי צורות מטושטשות שרק הם יכולים לראות.

 

האם תכנס?

 

מעבר לרחוב נמצא בר זול וידוע לשמצה. ריחות הבירה ועשן הסיגריות מחלחלים בוקעים מתוך הדלת הפתוחה, יחד עם המית השיחות ושירי הפאנק רוק המתנגנים על מכונת התקליטים המיושנת. אולי לו היית נכנס, קונה משקה ויורד במורד גרם מדרגות קצר מאחורה היית רואה דלת ישנה ומלוכלכת של בית שימוש. ואולי לו היית נכנס היית רואה שעל אחד התאים מודבק שלט "לא פעיל", אבל היית נכנס אליו למרות זאת, ומתיישב על האסלה היבשה כעצם ורואה שהקירות מכוסים בגרפיטי. אם, לאור נורת הניאון המהבהבת למעלה, היית מתחיל לקרא את הגרפיטי, היית מוצא מספרי טלפון של זונות, בדיחות גסות, שמות של כנופיות, כינויי גנאי גזעניים, ציורים דוחים של איברי מין. ואולי, באותיות קטנות יותר, היית מוצא הצהרות המתייחסות לאפלטון, ניטצ'ה, פרויד, פאגליה, הצהרות לגבי טבע המציאות, ועל איך אלו שיודעים את הסודות הכמוסים שלה יכולים לעקם ולשבור אותה.

 

האם תכנס?

 

בפינה, מולך, עומדת כנסייה קתולית זערורית. דלתותיה פתוחות אבל הספסלים כמעט ריקים. האנשים היחידים שם הם גבירות מקסיקניות זקנות שעצרו על מנת להצליב, לכרוע, וללחוש מעט מעל למחרוזות התפילה שלהן לפני שהן פונות הביתה. לו היית נכנס פנימה, אולי היית מוצא מושב בפינה, רחוק מכל אחד אחר. ואולי היית מתפלל להגנה מפיתויי העולם הזה ומהסחות הדעת של הבשר. אולי, אם איש לא היה מסתכל, היית חותך בכף ידך בלהב סכין. ואולי היית אומר תפילת תודה על הכאב, תודה על התזכורת שגופך הוא רק כלא זמני. ואולי החתך לא היה מדמם. לא אם לא היית רוצה.

 

האם תכנס?

 

תחובה בין חנות אלכוהול זולה לכספומט, חנות יד שנייה קטנה משמשת בסתר כבית משכונות ללא רישיון. האורות הצהובים שם נראים עמומים ליד הניאון הראוותני של החנויות ליד. בחלון ניתן לראות גיטרות, אופניים, קונסולות משחקי וידאו ישנות. לו היית נכנס פנימה, אולי היית סורק את ערימות הגרוטאות. מנורת שולחן ישנה, אולי, עם צוואר מתכת עקום ואהיל פלסטיק ירוק, הייתה קוראת לך אז. והיית יודע שאתה חייב להשיג אותה, לקחת אותה לדירה הסודית בבניין הנטוש, ולשים אותה יחד עם כל שאר הדברים הישנים שחשת מחויב לאסוף. ואולי היית עשוי לחשוב "למה לי?", אבל אז משהו בראש שלך יזכיר לך שהביטחון החדש שלך, האינטליגנציה, האינטואיציה וההצלחה החברתית נראים כמו תוצאות של מעקב אחרי התשוקות המוזרות האלה, ולכן היית לוקח את המנורה הישנה לדלפק ושולח את אצבעותיך לארנק, מרגיש שאתה נע צעד אחד קרוב יותר למשהו, אבל לא יודע למה.

 

האם תכנס? 

 

מעבר לרחוב נמצא מחסן ישן שהומר למועדון לילה. חצי בלוק משם אתה כבר יכול לשמוע את המוזיקה פועמת דרך קירות הבטון, וככל שאתה מתקרב אתה יכול להרגיש אותה רועדת בתוך קרביך. שם המועדון מודפס על משולש סגול, ודגלי קשת מתנופפים ברוח הקלה על ראש הבניין. ולו היית נכנס פנימה, אולי היית שותה כמה משקאות ואז מתחיל לרקוד ולפלרטט. והעוצמה של כוח החיים בעיניו של רקדן אחר הייתה מושכת אותך קרוב יותר אליו, ואולי הוא היה מחייך בספקנות ורוקד איתך בחצי לב, אבל ככל שהייתם מסתכלים אחד לתוך עיניו של השני, ככל שהייתם דוחפים לתוך המרחב האישי אחד של השני, ככה הייתם מסתחררים יחד אל תוך מערבולת. וכשהעור שלכם היה נוגע, זה היה מרגיש כמו זרם של אנרגיה עובר ביניכם, ומאוחר יותר, אחרי שהייתם לוקחים מונית לבית שלו, שניכם הייתם עושים סקס. ואולי, בעת שגלי ההתעלות מתרסקים כנגדך, האדמה באמת הייתה רועדת וחפצים היו נופלים מהמדפים. ובבוקר הבא החבר החדש שלך היה מסתכל עליך ומוכן להישבע שבלילה הקודם היית מישהו אחר. ואולי לפני שעזבת, היית אומר לחבר החדש שלך שלפעמים, קצת בלבול יכול להיות דבר טוב.

 

האם תכנס?

 

מימינך עומד בניין ישן למראה, עם עמודי אבן וצלמיות אבירים עם מגנים גדולים טבועות בקירות. העמודים והאבירים עתיקים ומכוסים בכתמים. המילים "מקדש הבונים" חרוטות באבן מעל הדלת. יש סורגים מעל החלונות המאובקים, ומעבר להם רק חשיכה נראית. הדלת הראשית הגבוהה נעולה. ועדיין, לו היית צועד במורד סמטה לאחורי הבניין, אולי הייתה שם כניסה אחורית פשוטה דרכה היית יכול להחליק בזריזות. ואולי היית הולך במורד היכל תחת אורות עמומים ובמורד גרם מדרגות אל המרתף. אנשים חמושים בחליפות שחורות היו שומרים על הדלת, אבל לו ידעת את הסיסמא הם היו מאפשרים לך בדממה לעבור. ואולי בפנים היו גברים וגם כמה נשים, בחליפות מחויטות, כהות, משקפי שמש של מעצבים תחובים בכיסי חולצותיהם והבליטות של נרתיקי אקדחים מתחת לכתפיהם. ואדם מבוגר יותר היה אוחז בחרב מעל ללהבה של תנור מחנאות ירוק, עד שהלהב היה הופך אדום ורותח. ואז אולי הוא היה ניגש אל כל אדם בתורו, ושואל אותו אם נשאר נאמן למסדר. ואולי בכל פעם שמישהו אמר "אכן, נשארתי", הזקן היה מצמיד את הלהב הלוהט לעור צווארו החשוף, ובכל זאת הוא לא היה נכווה כלל.

 

האם תכנס?

 

בפינה מנגד ניצב בניין לבנים אדומות גבוה. אור חמים בוקע מתוך חלונות מאות הדירות שבפנים. רבים מהחלונות פתוחים ובעת שאתה מתקרב אתה יכול להריח תערובת של  ניחוחות מאכלים אקזוטיים. לו היית נכנס פנימה, אולי היית עולה במעלית איטית עד לקומה החמישית, וצועד במורד המסדרון. ריח מעופש ימלא את האוויר ושכבת הניירות תחת רגליך תהיה חבוטה כל כך מעשרות שנים של שימוש שתרגיש מוצקה כמעט כמו אבן. היית מוקף בהמהום המעומעם של טלוויזיות, מוזיקה ואנשים משוחחים מעבר לקירות הדקים בעת שהיית הולך. וכאשר היית מגיע ליעדך ונוקש בדלת, אולי ילד כהה עור היה עונה ומכניס אותך פנימה. אולי היה שם סדין לבן על הרצפה, נרות וסט תופים. היה ריח של אנשים, אוכל מתובל, קטורת. אולי הייתה שם תרנגולת במנשא חתולים ישן, ואישה צעירה בשמלה לבנה, פשוטה, הייתה שוכבת עייפה על הספה, נראית חולה ומבוהלת. ואז, בעת שצעקות על הגעתך רועשות מכל עברי הדירה, אולי קהל של אנשים כהי עור, זקנים וצעירים היה מתאסף סביבך, מחכה לך שתגיד להם מה לעשות עכשיו.

 

האם תכנס?

 

מעבר לרחוב נמצאת חנות קטנה, עם שלט עץ בצורת אקדח מתנדנד משרשראות מעל לדלת הקדמית. לו היית נכנס, אולי היית מוצא את עצמך מופרד על ידי שמשת זכוכית משוריינת עבה מקיר עם מגוון אוספים של רובים, סכינים, תרסיסי פלפל, טייזרים, ואולי אפילו חרב עליו. יהיה צוהר מתכתי לדבר דרכו וקופסא להעביר דברים באמצעותה בשני הכיוונים. אדם רזה בגיל העמידה, עם שיער משומן, היה יושב על שרפרף ומתבונן בך בציפייה. אולי היית ממלמל משהו על איך הפרסומת בדפי זהב הזכירה עסקאות חליפין, והיית מניח אקדח בתוך הקופסא המתכתית והוא היה מציע הצעה. אולי היית סופר באצבעותיך, מוסיף את ההצעה שלו לצרור המזומנים בכיס האחורי שלך. ואולי היית בוחן את הקיר מאחוריו, בוהה שוב ושוב בכלי הנשק השונים, מבזבז זמן רב כל כך שהאיש מאחורי הדלפק היה מתחיל להזעיף לעברך פנים. אולי אפילו היית מצמיד את פניך לצוהר ושואל מה הוא היה בוחר לו היה צריך להפיל משהו עצום, כמו פיל, לדוגמא. והוא היה צוחק, וגם אתה היית צוחק, מעמיד פנים שזו הייתה בדיחה.

 

האם תכנס?

 

מעבר לפינה, באמצע הבלוק, נמצא מחסן ישן עם שלט "אחסון ל-24 שעות" בחזית. ליד הדלת הקדמית נמצא לוח מתכתי עם כפתורים דביקים. לו היית מכניס את הקוד הנכון, הדלת הייתה מזמזמת ומאפשרת לך להיכנס. אולי היית הולך מעבר לאיש ביטחון שמן, שהיה בקושי מרים את מבטו מהירחון שלו, ואל תוך מעלית מטען גדולה. היא הייתה שורקת ומקרקשת את דרכה מעלה אל הקומה הרביעית, היכן שהיית צריך לסובב מחוגה על טיימר על מנת להיכנס למסדרון. אולי מפתח ישן היה פותח מנעול על אחד התאים, ואולי היית פותח את הדלת עם מסגרת המתכת וחושף ערימה של ארגזים ישנים וטחובים מצטופפים יחד בחלל לא הרבה יותר גדול מארון. ואולי היית שולף קופסאות החוצה, אל המסדרון, ויושב על רצפת הבטון הקרה ברגליים שלובות, פותח אותן ושולף מתוכן חפצים. הצלילים היחידים יהיו התקתוק של שעון האור, הרשרוש של הדברים הישנים בעת שהזזת אותם והעיטוש המקרי שלך משאיפת אבק רב כל כך. ואולי היית מסתכל בכל תמונה, בכל פיסת ניר, ואחרי בחינת כל אחד מהן היית משליך אותה הצידה, נגעל שהיא לא הסבירה דבר, שהיא לא ענתה על אף אחת משאלותיך. ואולי היית מגיע אל קופסא מסומנת בטוש שחור כמכילה את הצעצועים הישנים שלך. ואולי, בעת שהיית גורר אותה קרוב יותר אליך, היית שומע צלילי שריטה מבפנים, כאילו משהו מנסה לצאת החוצה.

 

האם תכנס?

 

בולטת אל תוך הרחוב מולך, לפני חנות אספקות הסעדה, קופסת קרטון גדולה שוכבת על צדה. בפנים נמצאת אישה חיוורת וכחושה בגיל העמידה עם שיער מטונף ופרוע, פנים שלדיות, עיניים מתרוצצות ובגדים שמנוניים. היא נשענת על שקית זבל מפלסטיק, מעשנת סיגריה. כשאנשים עוברים מולה, היא צועקת פרצים קצרים של נאום אליהם,  כמו "אתה חתיכת סוטה מזוין!" או "הם הטילו עליך סרטן!" או "אתה סתם חלול". הרוב נרתעים ממנה, לעבר הרחוב, אבל מתעלמים ממנה חוץ מזה. לו היית מתקרב וכורע לילד הקופסא, אולי היא הייתה בוהה בך ודורשת לדעת אם "הם" שלחו אותך. ועם זאת, לו לא היית נע אף לרגע, והיא הייתה צופה עמוק לתוך עיניך, אולי מבט של זיהוי היה שוטף את פניה, והחזות הנוקשה שלה הייתה מתרככת מעט. אולי היא הייתה מזמינה אותך ברטינה אל הקופסא שלה, ואולי לו היית זוחל פנימה ומתיישב לידה, אולי היא הייתה מציעה לך לגימה מהבקבוק הגדול שלה של בירה סמיכה. ואולי שניכם הייתם צופים בקהל החולף, ואתה היית מספר לה מה אתה רואה, והיא הייתה מספרת לך מה היא רואה, והייתם מגלים בסוף שלשניכם יש הרבה במשותף.

 

האם תכנס?

 

ומימינך הכניסה לסמטא. אם היית נכנס היית רואה זבל ישן, מוכה עד לחוסר צורה על ידי איתני הטבע, ועשבים גדלים דרך סדקים בבטון. יהיו שם כניסות אחוריות לא מסומנות, ויציאות אש מהחנויות והמשרדים בבניינים שמכל צד. הכל סביבך יהיה אפל ומלוכלך,  מוכתם על ידי שנים של ערפיח שאף אחד מעולם לא הטריח את עצמו לשפשף. הסמטא תהיה עקומה מעט, ככה שלא תוכל לראות איפה היא נגמרת. ואולי היית הולך מה שנדמה יותר מרחוב שלם מבלי להגיע ליציאה. ואם היית לוקח לגימה קצרצרה מהבקבוקון שבכיסך תוך כדי הליכה, אולי היית שוכח באיזה כיוון אתה צועד. ואחרי כמה דקות, אולי כבר לא תהיה בכלל בטוח לאיזה חלק של העיר הסמטא הזו תוביל אותך. ואז, אולי תתחיל לשמוע קול שאגת מכונות,  רועם יותר ויותר ככל שאתה הולך, ואוויר חמים ולח עם אניצים דקיקים של עשן אולי יכה בפניך מהצד השני של הסמטא, ואפילו שאין לך שום מושג לאיפה אתה הולך, אתה תמשיך ללכת.

 

האם תכנס?

 

 

See also: In Dark Alleys Overview in Hebrew
Return to In Dark Alleys main page

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

>>>>>>>>>>>>>>>> אתה נמנה עם השורדים. אחרי שברחת ממוות פעם אחת, מצאת את עצמך עם היכולת לשלוט בצורת גופך, אבל עכשיו משהו מעבר לעולם הזה עוקב אחריך.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

>>>>>>>>>>>>>>>>> אתה נמנה עם המשרבטים, תלמידי פילוסופיות דחויות וטמאות. אתה מתקשר עם אחרים מסוגן דרך גרפיטי במקומות בהם איש לא מתבונן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

>>>>>>>>>>>>>>>>>> אתה נמנה עם הקניבלים, חברים במסדר דתי סודי. אתה מאמין שהעולם הזה טמא ושאלוהים רוצה שתמצא דרך להשתחרר מכלא הבשר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

>>>>>>>>>>>>>>>>>> אתה נמנה עם כורתי הבריתות, אלה שקיבלו ישות חייזרית אל תוך מוחם בתמורה לכוח פסיכולוגי ולמודעות יוצאת דופן.  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

>>>>>>>>>>>>>>>>>> אתה נמנה עם האנדרוגינים, קבוצה סודית המערערת על עצם הרעיון של מגדר, שמאמינה שהחברה שלנו מגבילה את העוצמה הפוטנציאלית של סקס.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

>>>>>>>>>>>>>>>>>> אתה נמנה עם המקצוענים, חוקרים ופותרי בעיות מיומנים. הצטרפת לחברה סודית המבטיחה לאמן אותך להגן על האנושות ועל החברה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

>>>>>>>>>>>>>>>>>> אתה נמנה עם האנימיסטים, מומחה לעל טבעי בשביל קהילת מהגרים שעדיין מאמינים שהעולם שורץ רוחות וקסם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

>>>>>>>>>>>>>>>>>> אתה נמנה עם הגיבורים, לוחמים טרודים המעדיפים לקחת את החוק לידיים על מנת לשמור על הציבור. לקחת על עצמך את המשימה לצוד את הישויות המפלצתיות האורבות לאנושות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

>>>>>>>>>>>>>>>>>> אתה נמנה עם ילדי ארץ הפלאות, הנרדפים על ידי עולמות הדמיון של ילדותם, עולמות שלעתים מנסים להשפיע על המציאות הזו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

>>>>>>>>>>>>>>>>> אתה נמנה עם החוצנים, אנשים שחושיהם מותקפים כל העת על ידי חזיונות מבעיתים של דברים שאף אחד אחר לא רואה, אבל ללא ספק אמיתיים מאוד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

>>>>>>>>>>>>>>>> אתה נמנה עם האבודים, אלה היכולים לנדוד אל כל מקום בעולם הזה או מעבר, אבל רק כשהם לא יודעים היכן הם נמצאים.